דיכאון דו-קוטבי – בין דיכאון (דיפרסיה) למאניה

דיכאון דו-קוטבי – בין דיכאון (דיפרסיה) למאניה

מאניה

המאניה, היא נקודת קיצון במצב הרוח ומאופיינת בתחושת התעלות, תחושת כל – יכולות, ופעלתנות יתר. מאפייניה העיקריים של המאניה, הינם, שיפור ניכר במצב הרוח ההופך למרומם , מלא רגש, אנרגיות מתפרצות ולא ממותנות , פעילות מנטאלית וגופנית חסרת מעצורים בעלת עצמה רבה הנמשכת ברציפות לפחות שבוע ימים. האדם הנמצא במצב מאני יפעיל את החברה והמחיר הוא מחיר תעסוקתי ,כלכלי, משפחתי וחברתי.  זהו מצב ללא תובנה וכשמגיעה התובנה האדם המאני מבין מה עשה ולוקה בדיכאון קשה, דפרסיה.

היפו -מאניה

מצב של היפו-מאניה, משמעותו הופעת תסמיני המאניה בעוצמה פחותה, יש תחושת ערך עצמי ואנרגטיות אך אין היבטים קיצוניים. הסכנה היא : שההיפו -מאניה תהפוך למאניה והדיכאון יהיה עמוק יותר.

ציקלותימיה

הציקלותימיה, הינה מצב של היפו- מאניה עם דפרסיה קטנה, פחות קיצוניות במעברים בין המאניה לדפרסיה.שינויים מהירים במעברים( בד"כ הדיכאון נמשך בין שבועיים לחודשים וכאן יכול לקחת מספר ימים.

מאפיינים כלליים להפרעות ביפולריות ( דו -קוטביות) :

1. אין הבדלים מגדריים והפרעה פורצת עד גיל 30 ( לעומת דיכאון שאינו מוגבל בגיל ויש בו מימד של הבדל מגדרי, נשים לוקות בדיכאון יותר מגברים.)
2. המשקל של גורמים סביבתיים הוא פחות משמעותי, אנשים בקשר אינטימי קרוב ותומך לא יהיו מוגנים כפי שראינו בדיכאון
3. משך קצר יותר ותדירות גדולה יותר של התקפים ביחס להפרעה הדיכאונית.

חוקרים רבים טוענים שיש לא מעט מן המשותף בין דיכאון להפרעות ביפולריות. דיכאון בחלק גדול מהמקרים יותר רגיש למצבי חיים, נסיבות שונות ולחצים, ואילו מאניה- דפרסיה, פחות.

הבחנה בין אבל לדיכאון

דיכאון הוא סוג של אבל שבו יש אבדן של חלקי עצמי, שנאה עצמית , חוסר ערך, כישלון עצמי. באבל רגיל אין את כל המאפיינים הללו והדגש באבל הוא על האובייקט החיצוני שמת ולא הפנימי.

אבל פתולוגי

אדם אחר נעלם אבל התחושה היא שיש קשר קרוב ותלות. כלומר האחר הולך ולוקח איתי משהו. חלק מהעצמי נעקר. כנ"ל לגבי זוגיות יש מרכיבים של התאבלות שהם יכולים להיות כמו דיכאון. באבל יש מידה של נפרדות. בפרדות זאת אותה דינמיקה.